<h1>מרדכי הלכ' נדה סימן תשל"ח</h1>
<h2>דף יא:</h2>
אמר רב גידל אמר שמואל לא שאנו, דנותנין לה ימי טהרה כולי האי, אלא שלא פסק דם מחמת תשמיש כו' [י"א ע"ב]. כלומר אימת אמרי ב"ה עד שתחיה המכה, כגון ששמשה בלילות וראתה מחמת תשמיש, ואפילו ראתה היום שאחריו שלא מחמת תשמיש טהורה היא, דאמרינן הואיל ושמשה בלילה האי דם דביום רואה מחמת [מכת] בעילה דתשמיש דלילה הוא, אבל פסק דם מחמת תשמיש וכו', כיון ששמשה פעם אחת ולא ראתה ושוב ראתה בלא תשמיש טמאה, דכיון שפסק דמה כל מה שרואה מכאן ואילך דם נדות הוא. (וכ"כ ברב אלפס, ומי' רש"י פי' בין מחמת תשמיש בין שלא מחמת תשמיש. מהר"ם). עברה לילה א' בלא תשמיש וראתה [שלא מחמת תשמיש], אע"ג דלא פסקה מבעילה ראשונה טמאה הואיל ולא שמשה, דכי היתה משמשת אמרינן דמפרצה דחוקה בא הדם וטהורה, אבל כי לא שמשה ליכא למתלייה לדם טוהר מכאן ואילך וטמאה. נשתנו מראות דמים שלה, כי דם בתולים אדום ודם נדה עכור, ואע"פ שלא פסק דמים, אע"ג דלא עבר לילה אחת בלא תשמישה, טמאה.
<h2>דף יט.</h2>
כתב המיימוני בפרק י"א דאיסורי ביאה [הי"א ואילך] וז"ל דין הכתמים בזמן הזה כמו שביארנו, ואין [הדבר] לא חידוש ולא מנהג, אלא כל כתם שאמרנו שהכתם טהורה טהורה, וכל שאמרנו שהיא טמאה סופרת ז' נקיים [חוץ] מיום שנמצא בו הכתם. ואם היה שיעור הכתם כדי לחוש לזיבות, סופרת ז' נקיים חוץ מיום שנמצא בו הכתם, (שאין) שדין הרואה כתם כרואה דם. וכן כל שאמרנו ביולדת (שאמרנו) [שהיא] טהורה, הרי היא טהורה בזמן הזה. וכן האשה שרואה לובן או דם ירוק או שהשליכה חתיכה אדומה שאין עמה דם, הרי היא טהורה אף בזמן הזה, שלא החמירו, פירוש חומרא דרבי זירא, (אינו) אלא בדם טמאה [במ"י הגיה ואין זו ברואה דם טהור. וכן אם] ואין זו דם טמאה. ואם היה בה מכה והיה הדם שותת ממנו, או שבא הדם עם מי רגלים הרי זו טהורה, ולא נתחדש בדבר זה אלא ספירת שבעה נקיים לכל רואה דם טמא כמו שביארנו, ושיהא כל מראה דמים טמאים. זה שנמצא במקצת מקומות שנדה יושבת שבעה [ימים] בנדתה ואע"פ שלא ראתה דם אלא יום א', ואחר ז' תשב שבעה נקיים, אין זה מנהג כלל אלא טעות מי שהורה להם כך, ואין ראוי לפנות לדבר זה כלל. אלא אם ראתה יום א', סופרת ז' ימים נקיים וטובלת בליל ח' שהוא ליל (ח) [ב'] לאחר נדתה [פי' לאחר ז' ימי נדתה], ומותרת לבעלה. וכן זה שתמצא מקצת מקומות, ותמצא תשובת מקצת הגאונים, שיולדת זכר לא תשמש המטה עד סוף מ' לזכר ועד סוף פ' לנקבה ואע"פ שלא ראתה דם אלא בתוך ז', אין זה מנהג אלא טעות, ומינות באותן מקומות, ומהצדוקים למדו דבר זה. ומצוה לכופן כדי להוציא מלבן ולהחזיק דברי חכמים שתספור ז' נקיים, כמו שאמרנו.
<h2>דף לה:</h2>
קיימא לן כרב דאמר מעין אחד הוא והתורה טמאתו והתורה טיהרתו, ולא כלוי דאמר שני מעיינות הם נסתם הטמא נפתח הטהור נסתם הטהור נפתח הטמא. ופריך בפרק בנות כותים [שם] מאי בינייהו, איכא בינייהו שופעת מתוך ז' לאחר ז' מתוך מ' לאחר מ' לזכר מתוך י"ד לאחר י"ד מתוך פ' לאחר שמונים לנקבה, לרב רישא לקולא וסיפא לחומרא וללוי איפכא. והשתא אע"ג דקי"ל כרב באיסורי ואיהו שרי בשופעת מתוך ימי טומאתה לימי טהרתה, מ"מ אחרי שפסקנו דאיכא חומרא דרבי זירא ביולדות, א"כ כל אשה הוי בספק יולדת בזוב ובעיא ז' נקיים אחר שבעה לזכר ואחר י"ד לנקבה. וה"מ כגון שראתה כל ז' לזכר וכל י"ד לנקבה, או שראתה בסוף ז' לזכר ובסוף י"ד לנקבה, אבל אם ראתה בתחלתן או באמצען ובסופן פסקה, ימי לידתה שאינה רואה בהן עולין לה לספירת זיבתה, (דתנן) [וכן מצאתי בגמ' תניא] פרק בנות כותים [ל"ז ע"א] ר' מרינוס אמר לידה אינה סותרת כזיבה, פירוש אם לא ראתה דם, ואיבעיא להו מהו שתעלה, פי' כיון שלא ראתה דם, אביי אמר אינו עולה, ורבא אמר עולה. והלכה כרבא, וכן פסק המיימוני (פי"א דאיסורי ביאה) [פ"ז ה"י], וכן כל הגאונים, חוץ מר"ת שחולק עליהן ואומר דהלכה כאביי שהיא הלמ"ד מיע"ל קג"ם, [ימי] לידתה שאין רואה דם בהם. ולדברי ר"ת שפוסק כאביי דאמר ימי לידתה שאין רואה בהן אין עולין, א"כ היה נראה להצריך לכל היולדות ב' טבילות קודם שתהא מותרת לבעלה, [אחת] לאחר ז' לזכר ולאחר י"ד לנקבה להשלים לימי לידתה שתוכל לספור אח"כ ז' נקיים בשביל חששא שמא יולדת בזוב, ואחר ספירת ז' נקיים תטבול ומותרת לבעלה, דאם לא טבלה קודם הספירה, א"כ לרב דאמר מעין אחד הוא והלכה כמותו כל הימים קרויין ימי לידה עד שתטבול, שהרי לב"ה דם יולדת שלא טבלה מטמא לח ויבש כדם נדה מן התורה, וטעמא משום דסברי ביומי וטבילה תליא רחמנא, שעד הטבילה קרוין ימי לידה ואפילו לאחר שבעה לזכר [לענין] לטמא הדם מן התורה עד שתטבול, ולמה לא יהיו קרוין ימי לידה לבעלה עד שתטבול. אמנם רב סעדיה גאון ורש"י ור"ח ורשב"ם ורי"ף וה"ג ושאלתות דרב אחא כולם פסקו כרבא, דימי לידה שאינה רואה בהן עולין לספירת זיבתה.
<h2>דף לו.</h2>
וה"נ [לרי"ף] עבדינן בימי טוהר דיולדת כו'. תשובת הגאונים, וששאלתם אשה שילדה בקושי ולא בשופי וראתה דם, אם צריכה ז' נקיים או לא. דבר זה מחלוקת גאונים, מר רב יהודאי גאון היה אומר שאינה צריכה ז' נקיים, בגמרא דבנות כותים, ותלמידיו אמרו כמותו. ומר רב צדק גאון וכל בני הישיבה נחלקו עליו, אמרו זה הדבר היה נוהג בדורות הראשונים שהיתה חכמה יתירה בבנות ישראל, אבל השתא אינן מבחינות בין שופי לקושי, וספק כרת הוא ועבדינן לחומרא, וכן בכל ספק איסורין, חוץ מן עירובין ואבל [עירובין מ"ו ע"א]. ועוד הא א"ר זירא בנות ישראל החמירו על עצמן כו', ומי יאמר דנדות החמירו ולא יולדות, כיון דר' זירא סתמא קאמר איכא למימר דיולדות נמי החמירו וצריכות ז' נקיים. ואנן וכל בני הישיבה כמר רב צדק גאון סבירא לן. ע"כ. וכן קבל ראבי"ה מרבותיו לחומרא, והן הן דברי האלפס. וכן מצאתי בתשובת רבינו שלמה ברבי שמשון דדם טוהר אינו נוהג עתה בדורות האחרונים, וכן פסק ר"י בר יקר לאיסורא, דר' זירא דהחמיר אפילו בראיית טיפת דם כחרדל יושבת עליו ז' נקיים סתמא קאמר אפילו ביולדות. וכן (באלפסי) [פסק האלפסי] בפ"ק דשבועות [רפ"ב] לאיסור וז"ל עבדו רבנן הרחקה יתירא כו', וטעמא משום דהיינו [חומרא] דרבי זירא, דאפילו [חזיא] בימי טוהר טיפת דם כחרדל צריכה לישב ז' נקיים, דאם לא כן מאי אשמועינן רבי זירא, תנינא דם מטמא בכל שהוא. ויש מפרשים דהיינו רבותיה דרבי זירא דאפילו טיפת דם כחרדל דאי אפשר ליחלק לשלש ראיות למפרע אפ"ה הויא זבה. העתקתי מחיבור מורי ה"ר אפרים ז"ל.
כתב רי"ף [פ"ב דשבועות] וז"ל וכל דם דחזיא בימי טוהר, יתבא עליו שבעה ימי נקיים ובתר הכי טבלה במי מקוה ומשתריא לבעלה. ואע"ג דלא נפסקו ימי טוהר, כיון דיתבא בהו ז' נקיים ותו לא חזיא, שריא. עכ"ל. ואני הייתי סבור דרי"ף בא לאסור עלינו דם טוהר, ואמר לי הר"ם דמעולם לא עלה על דעת הרי"ף לאסור דם טוהר, אלא ס"ל לרי"ף דביומי ובטבילה תלא רחמנא, כדאמר פרק בנות כותים [ל"ה ע"ב], וכל זמן שלא טבלה אפילו ספרה שבעה נקיים ושוב ראתה צריכה לחזור ולספור ז' נקיים ובתר הכי טבלה. אבל בתר הטבילה הוה הדם טהור. וכן פסק הרא"ם. וראבי"ה כתב דלא היא, דכי אמרי ב"ה דביומי וטבילה תלא רחמנא, ה"מ לענין לטמויי לח ויבש, אבל ראיה לא הוי לסתור. וכן פסק [ר"י] דאפילו לא טבלה אחר שפסקה וספרה ז' נקיים ושוב ראתה, אין לחוש לההוא ראיה. כתוב בספר המצות וז"ל חומרא גדולה החמירו על עצמם בבבל ובא"י ובספרד ובארץ המערב היא ממלכת מר"ק, שאין נוהגין ימי טוהר ליולדת, וכל דם שרואה בתוך מלאת סופרת ז' נקיים כמו אחר מלאת. אבל בלונברדי"א ואשכנז ואגפיה וצרפת והארץ האי, בועלין על דם טוהר כדברי התלמוד, שחומרת רבי זירא אינה ביושבת על דם טוהר.
כתב המיימוני בפרק י"א דאיסורי ביאה [הי"א ואילך] וז"ל דין הכתמים בזמן הזה כמו שביארנו, ואין [הדבר] לא חידוש ולא מנהג, אלא כל כתם שאמרנו שהכתם טהורה טהורה, וכל שאמרנו שהיא טמאה סופרת ז' נקיים [חוץ] מיום שנמצא בו הכתם. ואם היה שיעור הכתם כדי לחוש לזיבות, סופרת ז' נקיים חוץ מיום שנמצא בו הכתם, (שאין) שדין הרואה כתם כרואה דם. וכן כל שאמרנו ביולדת (שאמרנו) [שהיא] טהורה, הרי היא טהורה בזמן הזה. וכן האשה שרואה לובן או דם ירוק או שהשליכה חתיכה אדומה שאין עמה דם, הרי היא טהורה אף בזמן הזה, שלא החמירו, פירוש חומרא דרבי זירא, (אינו) אלא בדם טמאה [במ"י הגיה ואין זו ברואה דם טהור. וכן אם] ואין זו דם טמאה. ואם היה בה מכה והיה הדם שותת ממנו, או שבא הדם עם מי רגלים הרי זו טהורה, ולא נתחדש בדבר זה אלא ספירת שבעה נקיים לכל רואה דם טמא כמו שביארנו, ושיהא כל מראה דמים טמאים. זה שנמצא במקצת מקומות שנדה יושבת שבעה [ימים] בנדתה ואע"פ שלא ראתה דם אלא יום א', ואחר ז' תשב שבעה נקיים, אין זה מנהג כלל אלא טעות מי שהורה להם כך, ואין ראוי לפנות לדבר זה כלל. אלא אם ראתה יום א', סופרת ז' ימים נקיים וטובלת בליל ח' שהוא ליל (ח) [ב'] לאחר נדתה [פי' לאחר ז' ימי נדתה], ומותרת לבעלה. וכן זה שתמצא מקצת מקומות, ותמצא תשובת מקצת הגאונים, שיולדת זכר לא תשמש המטה עד סוף מ' לזכר ועד סוף פ' לנקבה ואע"פ שלא ראתה דם אלא בתוך ז', אין זה מנהג אלא טעות, ומינות באותן מקומות, ומהצדוקים למדו דבר זה. ומצוה לכופן כדי להוציא מלבן ולהחזיק דברי חכמים שתספור ז' נקיים, כמו שאמרנו.
<h2>דף לז.</h2>
קיימא לן כרב דאמר מעין אחד הוא והתורה טמאתו והתורה טיהרתו, ולא כלוי דאמר שני מעיינות הם נסתם הטמא נפתח הטהור נסתם הטהור נפתח הטמא. ופריך בפרק בנות כותים [שם] מאי בינייהו, איכא בינייהו שופעת מתוך ז' לאחר ז' מתוך מ' לאחר מ' לזכר מתוך י"ד לאחר י"ד מתוך פ' לאחר שמונים לנקבה, לרב רישא לקולא וסיפא לחומרא וללוי איפכא. והשתא אע"ג דקי"ל כרב באיסורי ואיהו שרי בשופעת מתוך ימי טומאתה לימי טהרתה, מ"מ אחרי שפסקנו דאיכא חומרא דרבי זירא ביולדות, א"כ כל אשה הוי בספק יולדת בזוב ובעיא ז' נקיים אחר שבעה לזכר ואחר י"ד לנקבה. וה"מ כגון שראתה כל ז' לזכר וכל י"ד לנקבה, או שראתה בסוף ז' לזכר ובסוף י"ד לנקבה, אבל אם ראתה בתחלתן או באמצען ובסופן פסקה, ימי לידתה שאינה רואה בהן עולין לה לספירת זיבתה, (דתנן) [וכן מצאתי בגמ' תניא] פרק בנות כותים [ל"ז ע"א] ר' מרינוס אמר לידה אינה סותרת כזיבה, פירוש אם לא ראתה דם, ואיבעיא להו מהו שתעלה, פי' כיון שלא ראתה דם, אביי אמר אינו עולה, ורבא אמר עולה. והלכה כרבא, וכן פסק המיימוני (פי"א דאיסורי ביאה) [פ"ז ה"י], וכן כל הגאונים, חוץ מר"ת שחולק עליהן ואומר דהלכה כאביי שהיא הלמ"ד מיע"ל קג"ם, [ימי] לידתה שאין רואה דם בהם. ולדברי ר"ת שפוסק כאביי דאמר ימי לידתה שאין רואה בהן אין עולין, א"כ היה נראה להצריך לכל היולדות ב' טבילות קודם שתהא מותרת לבעלה, [אחת] לאחר ז' לזכר ולאחר י"ד לנקבה להשלים לימי לידתה שתוכל לספור אח"כ ז' נקיים בשביל חששא שמא יולדת בזוב, ואחר ספירת ז' נקיים תטבול ומותרת לבעלה, דאם לא טבלה קודם הספירה, א"כ לרב דאמר מעין אחד הוא והלכה כמותו כל הימים קרויין ימי לידה עד שתטבול, שהרי לב"ה דם יולדת שלא טבלה מטמא לח ויבש כדם נדה מן התורה, וטעמא משום דסברי ביומי וטבילה תליא רחמנא, שעד הטבילה קרוין ימי לידה ואפילו לאחר שבעה לזכר [לענין] לטמא הדם מן התורה עד שתטבול, ולמה לא יהיו קרוין ימי לידה לבעלה עד שתטבול. אמנם רב סעדיה גאון ורש"י ור"ח ורשב"ם ורי"ף וה"ג ושאלתות דרב אחא כולם פסקו כרבא, דימי לידה שאינה רואה בהן עולין לספירת זיבתה.
<h2>דף נח:</h2>
כתב המיימוני בפרק י"א דאיסורי ביאה [הי"א ואילך] וז"ל דין הכתמים בזמן הזה כמו שביארנו, ואין [הדבר] לא חידוש ולא מנהג, אלא כל כתם שאמרנו שהכתם טהורה טהורה, וכל שאמרנו שהיא טמאה סופרת ז' נקיים [חוץ] מיום שנמצא בו הכתם. ואם היה שיעור הכתם כדי לחוש לזיבות, סופרת ז' נקיים חוץ מיום שנמצא בו הכתם, (שאין) שדין הרואה כתם כרואה דם. וכן כל שאמרנו ביולדת (שאמרנו) [שהיא] טהורה, הרי היא טהורה בזמן הזה. וכן האשה שרואה לובן או דם ירוק או שהשליכה חתיכה אדומה שאין עמה דם, הרי היא טהורה אף בזמן הזה, שלא החמירו, פירוש חומרא דרבי זירא, (אינו) אלא בדם טמאה [במ"י הגיה ואין זו ברואה דם טהור. וכן אם] ואין זו דם טמאה. ואם היה בה מכה והיה הדם שותת ממנו, או שבא הדם עם מי רגלים הרי זו טהורה, ולא נתחדש בדבר זה אלא ספירת שבעה נקיים לכל רואה דם טמא כמו שביארנו, ושיהא כל מראה דמים טמאים. זה שנמצא במקצת מקומות שנדה יושבת שבעה [ימים] בנדתה ואע"פ שלא ראתה דם אלא יום א', ואחר ז' תשב שבעה נקיים, אין זה מנהג כלל אלא טעות מי שהורה להם כך, ואין ראוי לפנות לדבר זה כלל. אלא אם ראתה יום א', סופרת ז' ימים נקיים וטובלת בליל ח' שהוא ליל (ח) [ב'] לאחר נדתה [פי' לאחר ז' ימי נדתה], ומותרת לבעלה. וכן זה שתמצא מקצת מקומות, ותמצא תשובת מקצת הגאונים, שיולדת זכר לא תשמש המטה עד סוף מ' לזכר ועד סוף פ' לנקבה ואע"פ שלא ראתה דם אלא בתוך ז', אין זה מנהג אלא טעות, ומינות באותן מקומות, ומהצדוקים למדו דבר זה. ומצוה לכופן כדי להוציא מלבן ולהחזיק דברי חכמים שתספור ז' נקיים, כמו שאמרנו.
<h2>דף סד:</h2>
מתניתין תינוקות כו' עד נותנין לה ד' לילות משנבעלה שמותרין לשמש בהם אע"פ שרואה לאחר תשמיש כל ד' לילות תולין הדם שמחמת בעילת בתולין הן וטהורה, דמן הצדדין בא הדם ולא מן המקור. [ובית הלל אומרים] עד שתחיה המכה, ואם לא נתרפאת המכה של בתולים עד זמן מרובה תולין בהן. הגיע זמנה לראות, כגון אם היתה נערה או בוגרת, נותנין לה עד מוצאי שבת ארבע לילות, לפי שבתולה נישאת ביום ד' ומשם עד מוצ"ש ד' לילות. ראתה ועודה בבית אביה קודם שנשאה, הואיל וכבר ראתה ב"ש אומרים נותנים לה בעילת מצוה, שדם של בעילה ראשונה הוא [טהור] ולא יותר, [ובה"א כל הלילה]. אמר רב נחמן אפילו אירע לה שראתה אותה תינוקת שלא הגיע זמנה לראות בבית אביה, אפ"ה יהבי ב"ש ד' לילות. וב"ה אומר עד שתחיה המכה. עומדת ורואה, מחמת שאותו מקום נדחק הוא כשהיא עומדת ונוגעין הצדדין ביחד, וכשיושבת אין נדחק אין רואה, או כשהיא יושבת ע"ג קרקע שקשה הוא ונדחק ורואה, וכשהיא יושבת ע"ג כרים אין רואה, בידוע שלא חיתה המכה ודם בתולים הוא. ואם היא יושבת [על גבי כלים ורואה, ע"ג כלים ואינו רואה, בידוע שחיתה. לספרים דגרסינן הכי ע"ג כלים ורואה ליכא לפרושי בידוע דאיכא הוכחה, דהא לא מוכח ולא מידי הואיל ורואה, אלא ה"פ בידוע שיש לתלות שחיתה המכה. וכן צ"ל בפ' דם הנדה לעיל [נ"ו ע"ב] בידוע שלפני הכבוס, כלומר שיש לתלות לפני הכבוס. תוס' (בד"ה על גבי)]. ע"ג כלים (שקשין הן) ורואה ושוב יושבת ע"ג כלים (רכים) [במ"י העביר קולמוס על רכים] ואינה רואה בידוע שחיתה המכה, והאי דראתה דם נדה הוא.
אמר רב גידל אמר שמואל לא שאנו, דנותנין לה ימי טהרה כולי האי, אלא שלא פסק דם מחמת תשמיש כו' [י"א ע"ב]. כלומר אימת אמרי ב"ה עד שתחיה המכה, כגון ששמשה בלילות וראתה מחמת תשמיש, ואפילו ראתה היום שאחריו שלא מחמת תשמיש טהורה היא, דאמרינן הואיל ושמשה בלילה האי דם דביום רואה מחמת [מכת] בעילה דתשמיש דלילה הוא, אבל פסק דם מחמת תשמיש וכו', כיון ששמשה פעם אחת ולא ראתה ושוב ראתה בלא תשמיש טמאה, דכיון שפסק דמה כל מה שרואה מכאן ואילך דם נדות הוא. (וכ"כ ברב אלפס, ומי' רש"י פי' בין מחמת תשמיש בין שלא מחמת תשמיש. מהר"ם). עברה לילה א' בלא תשמיש וראתה [שלא מחמת תשמיש], אע"ג דלא פסקה מבעילה ראשונה טמאה הואיל ולא שמשה, דכי היתה משמשת אמרינן דמפרצה דחוקה בא הדם וטהורה, אבל כי לא שמשה ליכא למתלייה לדם טוהר מכאן ואילך וטמאה. נשתנו מראות דמים שלה, כי דם בתולים אדום ודם נדה עכור, ואע"פ שלא פסק דמים, אע"ג דלא עבר לילה אחת בלא תשמישה, טמאה.
<h2>דף סו.</h2>
כתב המיימוני בפרק י"א דאיסורי ביאה [הי"א ואילך] וז"ל דין הכתמים בזמן הזה כמו שביארנו, ואין [הדבר] לא חידוש ולא מנהג, אלא כל כתם שאמרנו שהכתם טהורה טהורה, וכל שאמרנו שהיא טמאה סופרת ז' נקיים [חוץ] מיום שנמצא בו הכתם. ואם היה שיעור הכתם כדי לחוש לזיבות, סופרת ז' נקיים חוץ מיום שנמצא בו הכתם, (שאין) שדין הרואה כתם כרואה דם. וכן כל שאמרנו ביולדת (שאמרנו) [שהיא] טהורה, הרי היא טהורה בזמן הזה. וכן האשה שרואה לובן או דם ירוק או שהשליכה חתיכה אדומה שאין עמה דם, הרי היא טהורה אף בזמן הזה, שלא החמירו, פירוש חומרא דרבי זירא, (אינו) אלא בדם טמאה [במ"י הגיה ואין זו ברואה דם טהור. וכן אם] ואין זו דם טמאה. ואם היה בה מכה והיה הדם שותת ממנו, או שבא הדם עם מי רגלים הרי זו טהורה, ולא נתחדש בדבר זה אלא ספירת שבעה נקיים לכל רואה דם טמא כמו שביארנו, ושיהא כל מראה דמים טמאים. זה שנמצא במקצת מקומות שנדה יושבת שבעה [ימים] בנדתה ואע"פ שלא ראתה דם אלא יום א', ואחר ז' תשב שבעה נקיים, אין זה מנהג כלל אלא טעות מי שהורה להם כך, ואין ראוי לפנות לדבר זה כלל. אלא אם ראתה יום א', סופרת ז' ימים נקיים וטובלת בליל ח' שהוא ליל (ח) [ב'] לאחר נדתה [פי' לאחר ז' ימי נדתה], ומותרת לבעלה. וכן זה שתמצא מקצת מקומות, ותמצא תשובת מקצת הגאונים, שיולדת זכר לא תשמש המטה עד סוף מ' לזכר ועד סוף פ' לנקבה ואע"פ שלא ראתה דם אלא בתוך ז', אין זה מנהג אלא טעות, ומינות באותן מקומות, ומהצדוקים למדו דבר זה. ומצוה לכופן כדי להוציא מלבן ולהחזיק דברי חכמים שתספור ז' נקיים, כמו שאמרנו.
וה"נ [לרי"ף] עבדינן בימי טוהר דיולדת כו'. תשובת הגאונים, וששאלתם אשה שילדה בקושי ולא בשופי וראתה דם, אם צריכה ז' נקיים או לא. דבר זה מחלוקת גאונים, מר רב יהודאי גאון היה אומר שאינה צריכה ז' נקיים, בגמרא דבנות כותים, ותלמידיו אמרו כמותו. ומר רב צדק גאון וכל בני הישיבה נחלקו עליו, אמרו זה הדבר היה נוהג בדורות הראשונים שהיתה חכמה יתירה בבנות ישראל, אבל השתא אינן מבחינות בין שופי לקושי, וספק כרת הוא ועבדינן לחומרא, וכן בכל ספק איסורין, חוץ מן עירובין ואבל [עירובין מ"ו ע"א]. ועוד הא א"ר זירא בנות ישראל החמירו על עצמן כו', ומי יאמר דנדות החמירו ולא יולדות, כיון דר' זירא סתמא קאמר איכא למימר דיולדות נמי החמירו וצריכות ז' נקיים. ואנן וכל בני הישיבה כמר רב צדק גאון סבירא לן. ע"כ. וכן קבל ראבי"ה מרבותיו לחומרא, והן הן דברי האלפס. וכן מצאתי בתשובת רבינו שלמה ברבי שמשון דדם טוהר אינו נוהג עתה בדורות האחרונים, וכן פסק ר"י בר יקר לאיסורא, דר' זירא דהחמיר אפילו בראיית טיפת דם כחרדל יושבת עליו ז' נקיים סתמא קאמר אפילו ביולדות. וכן (באלפסי) [פסק האלפסי] בפ"ק דשבועות [רפ"ב] לאיסור וז"ל עבדו רבנן הרחקה יתירא כו', וטעמא משום דהיינו [חומרא] דרבי זירא, דאפילו [חזיא] בימי טוהר טיפת דם כחרדל צריכה לישב ז' נקיים, דאם לא כן מאי אשמועינן רבי זירא, תנינא דם מטמא בכל שהוא. ויש מפרשים דהיינו רבותיה דרבי זירא דאפילו טיפת דם כחרדל דאי אפשר ליחלק לשלש ראיות למפרע אפ"ה הויא זבה. העתקתי מחיבור מורי ה"ר אפרים ז"ל.
כתב רי"ף [פ"ב דשבועות] וז"ל וכל דם דחזיא בימי טוהר, יתבא עליו שבעה ימי נקיים ובתר הכי טבלה במי מקוה ומשתריא לבעלה. ואע"ג דלא נפסקו ימי טוהר, כיון דיתבא בהו ז' נקיים ותו לא חזיא, שריא. עכ"ל. ואני הייתי סבור דרי"ף בא לאסור עלינו דם טוהר, ואמר לי הר"ם דמעולם לא עלה על דעת הרי"ף לאסור דם טוהר, אלא ס"ל לרי"ף דביומי ובטבילה תלא רחמנא, כדאמר פרק בנות כותים [ל"ה ע"ב], וכל זמן שלא טבלה אפילו ספרה שבעה נקיים ושוב ראתה צריכה לחזור ולספור ז' נקיים ובתר הכי טבלה. אבל בתר הטבילה הוה הדם טהור. וכן פסק הרא"ם. וראבי"ה כתב דלא היא, דכי אמרי ב"ה דביומי וטבילה תלא רחמנא, ה"מ לענין לטמויי לח ויבש, אבל ראיה לא הוי לסתור. וכן פסק [ר"י] דאפילו לא טבלה אחר שפסקה וספרה ז' נקיים ושוב ראתה, אין לחוש לההוא ראיה. כתוב בספר המצות וז"ל חומרא גדולה החמירו על עצמם בבבל ובא"י ובספרד ובארץ המערב היא ממלכת מר"ק, שאין נוהגין ימי טוהר ליולדת, וכל דם שרואה בתוך מלאת סופרת ז' נקיים כמו אחר מלאת. אבל בלונברדי"א ואשכנז ואגפיה וצרפת והארץ האי, בועלין על דם טוהר כדברי התלמוד, שחומרת רבי זירא אינה ביושבת על דם טוהר.
